חתולים לא היו מעולם חלק מהעולם שלי,אני לא שונאת אותם,אבל גם לא יוצרת איתם קשר
מיוחד - עד שפרחיה נולדה אצלי בגינה.פרחיה היתה מספיק חכמה כדי למצוא דרך ליצור
איתי קשר ולגרום לי לדאוג לה ,להאכיל אותה ואפילו להעניק לה שם,כל זאת מבלי לותר כהוא
זה ,על העצמאות והגאווה שלה כחתולת פחים מצוייה.

השם פרחיה הוענק לה כי גדלה בין הפרחים בגינת הבית שלה ובנוסף היא גם "פרחה" מצוייה.
פרחיה היא לא מסוג החתולים שמגרגרים בהנאה ומתחככים לך ברגל,למען האמת ,מעולם לא
נתנה לי אפילו לגעת בה,מה שלא מפריע לה לדרוש בצעקות רמות את הארוחה שלה בכל בוקר.
היא הפכה לחלק מהחיים פה בבית,מבלי לותר על העצמאות הבסיסית שלה ומבלי לתת יותר מידי,
יש לנו הסכם בלתי כתוב:אני נותנת,היא לוקחת.אני מספקת לה הגנה מפני חתולי הזבל האחרים,
כאשר הם מאיימים על הטריטוריה שלה,היא קוראת לי,נותנת לי לעשות את העבודה השחורה,
מבלי ללכלך את כפותיה הענוגות או לסכן את הכבוד שלה בהפסד במלחמה על הבית.
פרחיה בהחלט יודעת את מקומה,היא לא מנסה להכנס הביתה,בינה לבין הכלבים יש הפרדה מוחלטת
הם משלימים עם קיומה בגינה שבחזית הבית ואילו היא לא מנסה להכנס לשטח שלהם בגינה
האחורית של הבית.

פרחיה נעלמה בסוף שבוע אחד לפני כחודש,ידעתי שהיא בהריון,אך חשבתי שתבחר להמליט
את גוריה במקום בו גדלה.חיפשתי אותה יום שלם,היא לא ענתה.דאגתי לה.

למחרת יצאתי וקראתי לה שוב,הפעם ענתה מסבך השיחים שבגינה הציבורית מאחורי הבית שלי.
לאחר יומיים היא שבה למקומה יחד עם שני הגורים שלה.

למרות שפרחיה אינה מאפשרת לי לגעת בה,היא נותנת לי לגעת ולטפל בגורים שלה שסובלים
מדלקת עיניים.האימון שהיא נותנת בי והתקשורת שהיא מקיימת איתי ,מפתיעים אותי בכל פעם מחדש.

שני הגורים מקבלים טיפות אנטיביוטיקה בכל יום,בנוסף,אני מנקה את עיניהם בתמצית תה קמומיל.
העיניים של שניהם כבר פקוחות לרווחה וכמו כל גור מצוי,הם מתוקים עד בלי די.
ברגע שיגדלו קצת,אעקר את שניהם..אני וחתולים כאמור,לא מסתדרים כל כך טוב..