חשבתי רבות על שם מתאים לרשומה הזו , לכותרת יש תמיד חשיבות , במקרה זה , יש לה חשיבות מירבית.
חשבתי גם – אם יש טעם לכתוב את הדברים והחלטתי שכן,כנראה שבאמצעות המילים הכתובות
אוכל לעשות עבור עצמי סדר בדברים וגם להאמין שמה שעובר עלי בחודשים האחרונים הוא אמת לאמיתה ולא חלום רע.
בחרתי לבסוף בכותרת "לוקחת פסק זמן" – כי היא לא מעידה על סוף ויש איזו תקווה מאחוריה .

אני מגדלת כבר 20 שנה . הגידול הוא לא המקצוע שלי , איני מתפרנסת ממנו ,למען האמת ,אילו לא הגידול
יכולתי לחיות ברמת חיים גבוהה הרבה יותר . אבל הגידול הוא באמת חלק מחיי ונשמתי .
לומר שהקדשתי לו את חיי לא יהיה הגזמה כלל וכלל. ויתרתי על כל כך הרבה דברים למענו – קיבלתי הרבה יותר בחזרה .

מעולם לא החלטתי להיות מגדלת – פשוט נהייתי. משנהייתי מגדלת , הקדשתי לכך את רוב זמני וכוחי.
גידול הוא עיסוק מתיש,הן פיזי והן נפשי .אין לו יום ואין לו לילה , אין הבדל בין שבת וחג לסתם של יום חולין,אין חופשה
שנתית ואין גם חופש מחלה. אין שנת בוקר ארוכה ביום שבת וחג , גם אם הלכת לישון מאוחר בליל אמש..
הכלבים שלי לא יקבלו שום תירוץ שבעולם ,אם לא יהיה להם אוכל בשעה הקבועה אליה הם רגילים או אם לא אוציא אותם
החוצה בשעה הקבועה בבוקר.
בבית שלי , אין רגע דל , יש עבודה מסביב לשעון והרבה יותר מכך כאשר יש גורים .
סדר היום של כל הבית נקבע עפ"י צרכי הכלבים והוא קבוע .

עשרים שנה הם פרק לא מבוטל בחייו של אדם.עשרים שנים של כלבים שנולדו וכלבים שמתו , תערוכות ואלופים חדשים
אנשים חדשים שפגשתי , חלקם נעלמו, חלקם בקשר עד היום , לפעמים היה קשה ומרגיז ,לרוב היה הרבה סיפוק
והנאה ובעיקר אהבה..אני אוהבת את הגזע אותו אני מגדלת – בעיקר אני אוהבת את הכלבים שלי.
למדתי המון בתקופה הזו של עשרים השנים , הגידול והעיסוק בכלבים וכל הסובב את הנושא הגדול והרחב הזה
של גידול נכון של גזע כלבים מסויים, גרם לי לחיות את חיי בצורה שונה. הוא בהחלט שינה את חיי.

בשנתיים האחרונות היו לי לא מעט רגעי פקפוק ותהייה בקשר להמשך הדרך שלי.
נוכחתי לאכזבתי שנכשלתי בכל הנסיונות שלי להלחם בסוחרי ויבואני הגורים.
משך שנים ,עשיתי ככל שביכולתי להסביר לאנשים כמה חשוב שהגור שלהם יגיע מביתו של מגדל אחראי
שעשה את המיטב למען הגור שגידל.ניסיתי להסביר את החשיבות הגדולה שיש בתעודת יוחסין מוכרת
לרוב גיליתי שמה שמעניין בעיקר את הקונה הישראלי הממוצע הוא מחיר הגור!
גיליתי גם שהקהל הרחב אינו רואה בהבדל הגדול שיש בין מגדל אחראי ובעל ידע שדואג לגורים ולכלבים
שלו , לבין סוחר כלבים ממוצע שמוכר את הגורים שלו כסחורה לכל מי שמוכן לשלם את המחיר הנדרש.
הבנתי שבעיני הקהל הרחב, אני איני שונה במאומה מסוחר הכלבים המצוי.
הדבר המעליב ביותר עבורי – הוא להיות מזוהה עם האנשים האלה.לא בחרתי בגידול כמקור פרנסה
מעולם לא בחנתי את הגידול מתוך שיקולי רווח והפסד כספי – הרווח היה תמיד נפשי וההפסד גם הוא.

למרות כל האכזבות שהיו לי בדרך,המשכתי להגיע לכל תערוכה ופעילות של החוג שלי. המשכתי לעשות
דברים בדרך שנראתה לי נכונה למרות שהפסקתי כמעט לחלוטין את ההרבעות בבית.
ההרגשה שאין בשביל מי ואין בשביל מה ,המשיכה ללוות אותי וכתבתי על כך רבות – ובכל זאת קשה היה לי
לותר לגמרי על הגידול ולו גם בווליום נמוך.

ההמלטות האחרונות היו לפני כחצי שנה , שלושת הגורים משתי ההמלטות נשארו בבית .יכולתי למכור את כל אחד מהם
לפחות עשרים פעמים ללפחות עשרים אנשים שונים . יכולתי למכור את כל אחד מכלבי הבוגרים גם כן – קשה להאמין
אבל אני שומעת את המשפט :"יש לך כל כך הרבה כלבים , למה את צריכה כל כך הרבה , תמכרי לי אחד" , זה אחד
המשפטים שמקומם אותי בכל פעם מחדש.האם מישהו חשב על העובדה הפשוטה שאני אוהבת את כל אחד מהם ?
שלכל אחד מהם יש שם שבחרתי עבורו בתשומת לב ואני זוכרת בע"פ את תאריך הלידה שלו?

היום ,לאחר תקופה של כמה שבועות של מחשבות ,התלבטויות והרבה כאב לב ,החלטתי שאני לוקחת
פסק זמן.היה לי קשה להגיע להחלטה הנחרצת הזו.
אני לוקחת פסק זמן , לא כי אני רוצה.פסק הזמן נכפה עלי.

בילדותי שמעתי אימרה שבכל פעם אני נוכחת מחדש כמה נכונה היא : האדם מתכנן ואלוהים צוחק.

בחודש מאי האחרון אובחן בעלי כחולה ALS – ושום דבר בחיים שלי ,לא יהיה עוד כפי שהיה.
למי שעדיין מחפש אותי בתערוכות , קרוב לודאי שלא ימצא אותי שם בעתיד הקרוב.
הכלבים שלי , נשארו וישארו כולם בבית . עם כל הקושי , הם שלי וזה הבית שלהם.
אני משערת שהאתר יעודכן לעיתים רחוקות מבעבר , אבל אשתדל מאד לעדכן פה על הכלבים והגורים וגם להעלות תמונות חדשות – אם וכאשר יהיו כאלה .אשמח אם הגולשים הקבועים והחדשים של האתר ישובו ויכנסו אליו מידי פעם , אני אוהבת את האתר הזה ונהנית לראות את תנועת הגולשים בו – למרות המיעוט היחסי של התגובות .

תודה לזרה מפטנט על התמונה הנפלאה של ג'יי ג'יי (Black Jack Of Bney OR ) מהתערוכה האחרונה בה השתתפנו ואותה בחרתי גם כתמונת הנושא ברשומה הזו.

איני יודעת מה צופן לי העתיד – ההווה מספיק נורא .
אני מאמינה שאשוב לגדל ,איני יודעת מתי .
אני רק לוקחת פסק זמן .