לזיכרו…
נכתב על-ידי ריקי כהן ביום שבת, 9 מאי 2009 בשעה 10:19זמן רב לא כתבתי כאן – גם לא ביקרתי בקביעות , לא באתר הזה וגם לא באחרים שיש לי.
לא הצגתי אף כלב שלי בתערוכות , לא הרבעתי ואפילו לא צילמתי – העולם שידעתי בעבר ,עצר מלכת ..
לפני חודשים רבים כתבתי כאן שעלי לקחת פסק זמן בגלל מחלתו הקשה של בעלי .
כתבתי אז שאני אחזור..
פסק הזמן שלי הסתיים מוקדם ממה שחשבתי..מוקדם מכפי שקיוויתי..
אני חוזרת בהרכב חסר ובלב שבור ..לפני 3 שבועות בדיוק איבדתי את בעלי למחלת ה – ALS..
בן 56 היה במותו.
איני נוהגת לכתוב פה על דברים אישיים הקשורים למשפחתי – אבל הפעם איני יכולה שלא לכתוב על צחי שהיה המנוע מאחורי הגידול שלי.
הוא עודד ותמך , עזר בכל מה שיכול היה ובעיקר אהב את הכלבים שלנו – והם כל כך אהבו אותו.
הם עדיין מחפשים אותו בבית..חוץ מקלי שמתה משברון לב כאשר לא מצאה אותו ..
צחי איפשר לי להתמסר לגידול במשך כל השנים שאני מגדלת. יהיה פה כל כך קשה בלעדיו..
צחי כהן – אלוף משנה (מי"ל) – חייל וקצין בחיל השריון ואיש משרד הביטחון – עד מותו..בן הארץ הזו שנלחם ועשה למענה כמעט עד יומו האחרון..
אנחנו – שנותרנו פה בלעדיך , כל כך מתגעגעים , כל כך חסרים..
מריץ FireStats
יום שבת, 13 ביוני , 2009 בשעה 10:48
ממש ממש מצטער לשמוע על לכתו של בעלך
מי יתן ולא תדעי עוד צער עם כי זו דרכו של עולם
שכנך לישוב
יוניק יהושוע
יום שבת, 13 ביוני , 2009 בשעה 13:09
יהושוע – מעולם לא התיימרתי להבין לחלוטין את דרכיו של העולם מלבד שתי העובדות הידועות – אנחנו נולדים ובסוף אנחנו מתים..מתי איך ולמה – אני מאמינה שלאף אחד אין תשובה חד משמעית על כך. מוות של איש קרוב הוא תמיד כואב ועצוב – תודה על הבעת ההשתתפות בצער , אין ספק שלמילים יש כוח מנחם.
יום שבת, 13 ביוני , 2009 בשעה 23:58
ריקי יקרה,
את לא מכירה אותי ואני לא אותך אבל מדי פעם אני נכנסת לאתר שלך על מנת לראות את הכלבים המדהימים (!!!) שאת מגדלת.
צר לי לקרא על אובדן כל כך יקר של בעל, חבר, אהוב ושותף לחיים מלאים.
מאחלת לך שלא תדעי עוד צער ושתמצאי את הכוחות שיש בך (ובטוח שיש) להמשיך ולדהור קדימה כי לחיים יש עוד הרבה מאוד מה להציע לך.
שושי
יום רביעי, 17 ביוני , 2009 בשעה 20:09
תודה שושי – אני כבר מצאתי את הכוחות שיש בי . היום אני יודעת שאין כמעט דבר שאיני יכולה לעשות, צחי נהג לומר שכל מה שלא הורג , מחשל – אימרה שחוקה משהו שלקוחה מהעולם הצבאי..אני גיליתי שהיא נכונה.אני בהחלט מתכוונת לחיות ולנצל כל רגע.
יום שני, 12 באוקטובר , 2009 בשעה 9:39
ממשיך לכאוב.
יום שני, 12 באוקטובר , 2009 בשעה 9:57
ממשיך לכאוב ..כי הפנמתי סוף סוף שהוא לא יחזור..כנראה שאני עוברת את התהליך בדיוק כמו כולם.