בתאריך ה- 15 למאי ,שנת 2008 עמדתי בגינה הציבורית ליד ביתי , קלי ריחרחה ביסודיות את העץ הסמוך ,
אני בהיתי בה שקועה במחשבות , ואני רק זוכרת את המשפט שחזר על עצמו וקדח במוחי :
.." זיכרי הייטב את הרגעים האלה – כי הם הרגעים האחרונים של חייך הקודמים..שום דבר
לא יהיה עוד לעולם כפי שהיה.." כמה דקות לפני כן , התבשרתי בטלפון שבעלי אובחן כחולה ALS.

בדיוק שנה אחר כך – הייתי לבד , ומצבי השתנה מנשואה לאלמנה..גם קלי כבר לא היתה
איתנו – היא נפרדה חודש לפני מותו של צחי..כאמור – שום דבר כבר לא היה אותו דבר..וגם לא יהיה.

בחודשים האחרונים לא נכנסתי כמעט לאינטרנט. האתרים שלי לא עודכנו וגם לא תוחזקו כמו בעבר,הייתי זקוקה
לפרק זמן ארוך כדי לחזור לעצמי – ובמקביל לסיים את שיפוץ הבית שלנו ,אותו התחלתי לפני שבעה חודשים.

וכבר אחרי החגים ,הקיץ נגמר ואפשר כבר להרגיש את הסתיו באויר ואני בוחנת את הבית הכמעט גמור שלי
ובפעם הראשונה מאז התחיל הסיוט הפרטי שלי ,אני מוצאת את עצמי מעיזה לחשוב על התחלות חדשות
ולתכנן תוכניות לעתיד..איני בטוחה עדיין בכלום ,למדתי בדרך הקשה שאיש אינו יודע מה יביא לו המחר – אבל ,
כאשר אני עוברת לתקופה חדשה בהסטוריה הפרטית שלי , אני כמעט יודעת מה ארצה לעשות בחודשים
הקרובים ועל יותר מכך איני רוצה או מעיזה לתכנן.

יקח לי עוד זמן רב לארגן מחדש את הבית..לשקם את הכלבים שלי ולהחזיר כמה מהם לזירת התערוכות ..
זה המקום לספר שוב לכל הפונים הרבים אלי – אין לי גורים עכשיו ואיני יודעת מתי יהיו.צריך שקט נפשי
ותנאים סביבתיים מתאימים לגידול של גורים ואני אחכה לזמן המתאים.

למרות כל מה שעבר עלי בחודשים האחרונים , אני מסתכלת קדימה באופטימיות זהירה ומקווה
לא לשכוח את התובנות שרכשתי בתקופה הזו – והן רבות.

————————–