הרבה זמן לא כתבתי על צילי וגילי ,הגורים של פרחיה ,החתולה שגרה אצלי בגינה הקידמית
של הבית.לאחרונה גיליתי שגילי,שבשבועות הראשונים לחייו,החלטתי שהוא זכר,ואחר כך
חשבתי משום מה שהוא נקבה..הוא בעצם זכר.גילי הוא השחור מבין השניים ואיתו אני
מתקשרת טוב יותר – בגלל היותו מיוחד כל כך.אין ספק שגילי הוא חתול אחר..הוא מפגין
אהבה ומבין כשמדברים אליו.

לאחרונה,יש לו קשר מאד מיוחד עם קלי (Ch.Mearicel Du Bois Basslin)שהיא האמא
של ניקי ,יולי ורין טין טין ועוד כמה יורקים שחיים פה בבית.קלי כבר כמעט בת 12 ונראה
לי שהיא רואה בגילי עוד גור שלה.שניהם יוצאים ביחד לטייל בגינה הציבורית שליד הבית.
גילי מקבל באהבה את הבדיקה המקיפה שקלי עושה לו כל יום ,גם כשהיא ממש מנדנדת לו.
צילי בדרך כלל מזדנבת מאחור ,פחות משתפת פעולה,אבל תמיד דואגת להיות חלק מההתרחשות.

שניהם גדלו מאד ,גדולים גם במימדיהם יחסית לחתולים אחרים,הפרווה שלהם עשירה ומבריקה,
הם לא נראים כמו חתולי רחוב ולא מחפשים אוכל בפחים,שניהם מחכים פעמיים ביום,בשעות קבועות
ליד דלת הכניסה,למנות האוכל שלהם.

השבוע גילי הביא לי מתנה – עכבר שתפס באיזה מקום והביא אותו עד לדלת הבית.הוא נראה
מאד גאה בעצמו כאשר יצאתי החוצה היישר למראה הלא מלבב הזה,לצערי,היה לי קשה להתלהב
באותו רגע מהמעמד,אבל בהחלט הערכתי את המחווה של גילי,הוא בס"ה מילא את יעודו ונראה
קצת מאוכזב שהמתנה שהביא לא התקבלה בקצת יותר התלהבות.

פרחיה לא יוצרת קשר עם שני הגורים שלה,היא מגיעה פעם ביום לקבל את מנת האוכל שלה
והולכת..היא עדיין עונה לי כשאני קוראת לה,אבל שומרת מרחק ממני ומהגורים שלה.

הגורות של פרחיה כבר בנות 4.5 חודשים.כפי שניתן היה לצפות,שתיהן חיות בגינה הקידמית
של הבית.
פרחיה כבר לא מטפלת בהן ולמעשה מתעלמת משתיהן לחלוטין.
צילי – האפורה , פחדנית יותר ואילו גילי , השחורה , מתנהגת כמו כלב , היא חכמה
יותר ומתקשרת יותר ומאד שובבה.השבוע צילמתי את שתיהן ,לאחר שסיימו את ארוחת
הבוקר שלהם..

[Show as slideshow]

[View with PicLens]

*הקלק על התמונה כדי לצפות בתמונה בגודל מלא

הם יפים הגורים של פרחיה,אם איני טועה,ראוי לומר עליהן יפות,כי אם ראיתי טוב
שתיהן נקבות,מה שיחייב אותי לעקר את שתיהן בבוא היום המתאים,שכן נראה שהן
לא יעזבו את הגינה המשפחתית שלהן,בדיוק כמו אמא שלהן ,לפניהן.

בנתיים הן משמשות לי דוגמניות מוצלחות למדי,כדי ללמוד את פונקציות המצלמה החדשה שלי.
וכך,אני שלא מתחברת לחתולים בשום צורה ואופן,מוצאת את עצמי עם משפחה שלמה של חתולים.
ולמי שתוהה,לא,איני מתכוונת להכנס לגידול של חתולים.

חתולים לא היו מעולם חלק מהעולם שלי,אני לא שונאת אותם,אבל גם לא יוצרת איתם קשר
מיוחד – עד שפרחיה נולדה אצלי בגינה.פרחיה היתה מספיק חכמה כדי למצוא דרך ליצור
איתי קשר ולגרום לי לדאוג לה ,להאכיל אותה ואפילו להעניק לה שם,כל זאת מבלי לותר כהוא
זה ,על העצמאות והגאווה שלה כחתולת פחים מצוייה.

השם פרחיה הוענק לה כי גדלה בין הפרחים בגינת הבית שלה ובנוסף היא גם "פרחה" מצוייה.
פרחיה היא לא מסוג החתולים שמגרגרים בהנאה ומתחככים לך ברגל,למען האמת ,מעולם לא
נתנה לי אפילו לגעת בה,מה שלא מפריע לה לדרוש בצעקות רמות את הארוחה שלה בכל בוקר.
היא הפכה לחלק מהחיים פה בבית,מבלי לותר על העצמאות הבסיסית שלה ומבלי לתת יותר מידי,
יש לנו הסכם בלתי כתוב:אני נותנת,היא לוקחת.אני מספקת לה הגנה מפני חתולי הזבל האחרים,
כאשר הם מאיימים על הטריטוריה שלה,היא קוראת לי,נותנת לי לעשות את העבודה השחורה,
מבלי ללכלך את כפותיה הענוגות או לסכן את הכבוד שלה בהפסד במלחמה על הבית.
פרחיה בהחלט יודעת את מקומה,היא לא מנסה להכנס הביתה,בינה לבין הכלבים יש הפרדה מוחלטת
הם משלימים עם קיומה בגינה שבחזית הבית ואילו היא לא מנסה להכנס לשטח שלהם בגינה
האחורית של הבית.

פרחיה נעלמה בסוף שבוע אחד לפני כחודש,ידעתי שהיא בהריון,אך חשבתי שתבחר להמליט
את גוריה במקום בו גדלה.חיפשתי אותה יום שלם,היא לא ענתה.דאגתי לה.

למחרת יצאתי וקראתי לה שוב,הפעם ענתה מסבך השיחים שבגינה הציבורית מאחורי הבית שלי.
לאחר יומיים היא שבה למקומה יחד עם שני הגורים שלה.

למרות שפרחיה אינה מאפשרת לי לגעת בה,היא נותנת לי לגעת ולטפל בגורים שלה שסובלים
מדלקת עיניים.האימון שהיא נותנת בי והתקשורת שהיא מקיימת איתי ,מפתיעים אותי בכל פעם מחדש.

שני הגורים מקבלים טיפות אנטיביוטיקה בכל יום,בנוסף,אני מנקה את עיניהם בתמצית תה קמומיל.
העיניים של שניהם כבר פקוחות לרווחה וכמו כל גור מצוי,הם מתוקים עד בלי די.
ברגע שיגדלו קצת,אעקר את שניהם..אני וחתולים כאמור,לא מסתדרים כל כך טוב..