שלושת הגורים קרובים לגיל 9 חודשים ועוד מעט יכנסו לקטגורית הגיל שנקראת צעירים
הם הולכים ומאבדים את המראה הגורי שלהם והופכים מהר מידי לטעמי לכלבים בוגרים.
אוליבר שתמונותיו מעטרות את הרשומה הזו,הוא המתוק יותר מבין שלושתם , לא בגלל שהוא יפה כל כך – אלא בגלל האופי שלו.
חבל שהוא קטן במימדיו וכנראה שכך כבר ישאר .התמונות של אוליבר צולמו אתמול בבוקר.

אוליבר ופאו פאו – הגורים של לורי וניקי בני 7 חודשים היום. מהיום הראשון להיוולדם , אוליבר גנב את מירב תשומת הלב ופאו פאו נותרה בצל , בתחילה בגלל הסכנה לחייו של אוליבר בשבועות הראשונים לאחר ההמלטה והטיפול האינטנסיבי בו . כשגדלו שני הגורים , התגלה אוליבר כפוטוגני הרבה יותר מפאו פאו והתמסר למצלמה ברצון רב יותר ממנה – היא לעומתו ,נראתה מפוחדת מעט בכל פעם שעדשת המצלמה הופנתה אליה.
בשבועות האחרונים אני בוחנת את פאו פאו מקרוב ועוקבת בעניין אחרי ההתפתחות שלה,היא קטנה יחסית אבל בנוייה טוב. אני מאד מרוצה מהצבעים שלה ואיכות השיער המשיי שלה ,איני יודעת אם אציג אותה בתערוכות בעתיד , אולי רק כדי לקבל אישור הרבעה עבורה,יש לה בהחלט תכונות טובות להעביר לדור הבא.

קשה להאמין שחלפו כבר 7 חודשים מההמלטות האחרונות , אני שמחה שכל שלושת הגורים נשארו בבית ,למרות שלא קל לי עם כל הכלבים בבית , אבל פאו פאו , אוליבר וסולו בלו הם אלה שמעלים בי חיוך כל בוקר – אולי בגלל שנולדו וגדלו לתוך מציאות פחות מפנקת ומגוננת מאשר כל הגורים שלי בעבר,הם הרבה יותר שלווים ,סבלנים ורגועים וגם הבטחון העצמי שלהם בנוכחות זרים – גבוה יותר .

התמונות המצורפות – צולמו בלילה מבלי להשקיע זמן בהכנתה של פאו פאו לפני כן. בקרוב אנסה לצלם אותה שוב לאחר אמבטיה ,הכנה קפדנית יותר ובתאורה מתאימה, אני בטוחה שהתוצאות יהיו הרבה יותר מרשימות מהתמונות שצילמתי תוך כדי רדיפה אחרי פאו פאו , שממשיכה לשחק מחבואים עם המצלמה גם כיום ,כאשר היא מעט בוגרת יותר.

[Show as slideshow]

[View with PicLens]

לפני דקה הנחתי את שפורפרת ה – MagicJack ששלחה לי ג'ודי לפני כמה ימים וכאילו לא עברו כבר 3 שנים מאז היכתה קתרינה בניו אורליאנס.
את ג'ודי ואת ברוס הכרתי לפני כ-5 שנים , הם פנו אלי באמצעות דוא"ל כיומיים לאחר ההמלטה השנייה של אי"ל דיקסי אוף בני אור.שני גורים נולדו אז בניתוח קיסרי : זכר אחד ונקבה אחת.ג'ודי ביקשה לקנות את הגורה.לא עזרו הטיעונים שהעליתי , בדבר היותה של הגורה בת יומיים בלבד ואיני יודעת עדיין איך תתפתח וגם העובדה שאיני שולחת גורים לחו"ל לבד.לג'ודי היתה תשובה לכל טיעון,היא רצתה את הגורה ואמרה שחשוב לה מה הרקע של הכלבה שלה,שהיא רוצה שהגורה שלה תהיה דוקא ממני , שהיא בטוחה שהיא תגדל להיות כלבה מקסימה כמו כל הכלבים שלי שראתה באתר והיא או ברוס יטוסו לישראל במיוחד כדי לקחת אותה כאשר תהיה בת 3 חודשים.
בתחילה חשבתי שעובדים עלי.כל כך הרבה מגדלים יש בארה"ב הגדולה וג'ודי וברוס מתעקשים על גורת יורקשייר טרייר דוקא ממני?שניהם לא יהודים,אין להם משפחה בישראל,הם לא היו פה מעולם,הם לא מכירים פה אף אחד..הסיפור נראה מוזר.
ג'ודי וברוס היו רציניים. לג'ורדן הקטנה הוצאה תעודת אקספורט ובחודש נובמבר יצא ברוס מניו אורליאנס בטיסה לאטלנטה,מאטלנטה לניו יורק ומשם בטיסת אל על לישראל.ברוס בילה איתנו יומיים וג'ודי קיבלה עידכון דרך הטלפון והמסנג'ר.אני זוכרת עדיין איך הרצנו את ברוס בחצי מהמדינה שיספיק לראות משהו פה בישראל לפני שהוא טס יחד עם ג'ורדן חזרה לביתו בניו אורליאנס. יומיים לאחר מכן הבטתי דרך מסך הדמעות שבעיני ,במטוס של ברוס וג'ורדן ממריא לארה"ב.מאז אנחנו חברים,לא נפגשים אבל מדברים ומתכתבים.אני מקבלת כבר 5 שנים עידכונים שוטפים על ג'ורדן .ג'ורדן נרשמה ב – AKC האמריקאי והיא חיה בפרבר של ניו אורליאנס.ג'ודי קוראת לה מתוקה בעברית עם מבטא אמריקאי דרומי.
ואז באה סופת ההוריקאן קטרינה וג'ודי ,ברוס עם ג'ורדן הקטנה החלו במסע הבריחה מהסופה האימתנית.בתחילה הם נמלטו אל בית נוסף שבבעלותם שנמצא ,כך חשבו מחוץ לנתיב של קטרינה…אבל קטרינה המשיכה ורדפה אחריהם גם לשם..אני זוכרת שחיפשתי אותם שבוע,כל קווי הטלפון נפלו בסופה ומעומס השיחות לאיזור ההוריקן.קיבלתי אז מידע שהם חיים ובריאים,מרשימת המגדלים בה אני חברה.
לאחר שהכל נגמר,שבו ברוס וג'ודי יחד עם ג'ורדן הקטנה אל ביתם – הוא לא ניזוק בסופה.

אתמול בערב יצאו ג'ודי ,ברוס וג'ורדן שוב לדרך.ארזו אוכל ומים והחלו בנסיעה הארוכה לממפיס שבטנסי,הפעם הם בורחים מגוסטב שצוברת כבר עוצמה במפרץ מקסיקו.גוסטב תכה כנראה שוב בניו אורליאנס.ג'ודי ואני מדברות כמה פעמים ביום במכשיר הטלפון האינטרנטי שג'ודי שלחה לי במתנה.הם הגיעו היום אחה"צ לבית המלון בו ישהו עד שיוכלו לחזור הביתה..בתקווה שיהיה להם בית לשוב אליו .ג'ורדן בסדר..עידכונים בקרוב.

היום צילמתי שוב את הגורים של לורי וניקי . שניהם בני 6 וחצי שבועות
ומחר יקבלו חיסון ראשון .

הגור הזכר יהיה כנראה קטן יחסית בבגרותו,הוא דומה כל כך לבלו מון ואולי יהיה אפילו
יפה ממנו,יש לו פנים מתוקות כל כך ומגדלים בארה"ב שאני בקשר איתם וראו תמונות שלו
הביעו התפעלות ממנו – קיבלתי אפילו שתי הצעות רציניות לגביו ,משני מגדלים שאני מאד
מעריכה.
הגורה , נראית רצינית יותר,נראה שגם היא תהיה יפה אבל הפנים שלה פחות מתוקות
מהפנים של אחיה.
האם תהיה דומה לפאו פאו ? ימים יגידו .

במשך ימים רבים חששתי לצלם את הגורים של לורי וניקי , בגלל מצבו העדין של
הגור הזכר – Forever Blue.אלבום התמונות של הגורה של צ'יינה בלו ופיקולינו
התמלא בתמונות לעומת האלבום הריק של הגורים של לורי וניקי.אתמול החלטתי
שהגיע הזמן לאזן את המצב והאלבום של שני האחים הקטנים התעדכן בתמונות חדשות.

בשלושת השבועות הראשונים לחייהם של הגורים של לורי וניקי,הייתי עסוקה במלחמה
על יצוב מצבו של הגור,פחות עניין אותי המראה וצבע הפרווה.ביום בו ידעתי שהסכנה חלפה
התחלתי להתבונן בשניים בעיניים אחרות.
אני מביטה בזכר הקטן וחושבת לעצמי שחזרתי על ההרבעה של לורי וניקי בתקווה לקבל
העתק של פאו פאו ובמקום זה קיבלתי העתק של בלו מון אוף בני אור .
הפנים המתוקות האלה , הזרבובית הקצרה והגודל הזעיר , כל המכלול הזה כל כך מזכיר
לי את בלו מון כאשר היה בגיל הזה.

הגורה מעט גדולה יותר ומעט יותר בהירה כרגע , היא דומיננטית יותר ואני חושבת שהיא
תגדל להיות יורקית יפה , אך מוקדם עדיין לדעת.

שניהם כבר שותים לבד מים וגם מנסים לאכול אוכל רגיל , למרות שהם מעדיפים לינוק
אבל נראה שהם יצטרכו להיגמל בקרוב מכיוון שלורי כבר מראה לי שקצת נמאס לה.
זו ההמלטה השלישית והאחרונה של לורי .בעוד שבוע וחצי , שני הגורים יקבלו חיסון
ראשון .

כשיש גורים בבית , אני בחרדה.אולי לא חם מספיק בחדר ואולי הם לא עלו
מספיק במשקל ואולי אמא שלהם תתישב עליהם בטעות ותמעך אחד מהם.
אני ישנה על הרצפה לידם בלילות,כל שיהוק או גיהוק מקפיצים אותי וכל הנסיון
שנדמה לי שרכשתי בשנים הרבות שאני מגדלת , לא עוזר לי במאומה.
בקיצור , אני אמא חרדתית.

למרות החרדות והדאגה המאד שוחקת , אני אוהבת כשיש גורים בבית.
אני אוהבת את הריח שלהם ואת המראה שלהם , את המעקב אחרי ההתפתחות שלהם
ואם הכל בסדר ,זו חויה אדירה.
לפעמים אני רוצה שהזמן יקפא ויעצור מלכת.הפרידה מגור תמיד קשה לי מאד
אבל אני יודעת שלא כולם יכולים להשאר פה.

Solo Blue Lightsome ,הגורה של פיקולינו ושל צ'יינה בלו , כבר בת חודש.
נכון לעכשיו , אני מאד מרוצה מהמראה והצבעים שלה,יש לה ראש מדהים
ואופי מתוק והיא כבר מתרוצצת בכל החדר ומכשכשת בזנב לקראתי .

Forever Blue ו – Best Of Blue,הגורים של לורי וניקי , היו בני 3 שבועות שלשום.
עד אתמול עוד חששתי לשלומו של הגור הזכר , אך נראה שיצאנו מהמשבר והוא
מתפתח יפה וכך גם אחותו.שניהם כבר מנסים לעמוד על הרגליים וללכת.
גם את התמונות שלהם ניתן לראות באלבום בני אור ואת התמונות החדשות של
סולו בלו.

בתחילת חודש מאי ,נולדו הגורים של לורי וניקי .היום הם בני שבועיים וחצי.
עד היום , לא הייתי בטוחה אם הזכר הקטנטן יצליח לשרוד , עברתי איתו ימים לא
קלים,היו רגעים שהייתי בטוחה שכל המאמצים לשווא.

כחודשיים לפני ההמלטות הצפויות , ממש בשבוע של ההרבעות הראשונות
הזמנתי מארה"ב מזון מיוחד שמיועד לגורים שסובלים מ "תסמונת הגור הנמוג"
(Fading Puppy Syndrom).מאד קיוויתי שלא אזדקק לפורמולה הזו ,אבל ידעתי
שארגיש בטוחה יותר אם תהיה זמינה אצלי בבית.שמעתי ממגדלים ניסים ונפלאות
על הפורמולה הזו והיום אני יכולה להעיד שאכן היא עובדת ובגדול.

לתערוכה הבין לאומית שהיתה בסוף השבוע לא הגעתי , למרות שפיקולינו היה
רשום לכיתת אלופים. העדרות של כמה שעות מהבית יכולה היתה קריטית לגור.
בדיעבד , השיקול שלי היה נכון ,כי בסוף השבוע חל המפנה המשמעותי והחלה
התאוששות משמעותית שהתבטאה בעלייה גדולה יחסית במשקל.נראה לי כרגע
שעברנו את המשבר .
ביום ה – 14 מההמלטה , פתחה הנקבה את העיניים , נראה לי שמחר יפתח גם
הגור את עיניו.
לשני הגורים נבחרו שמות .לנקבה : Best Of Blue Of Bney OR
לזכר הקטנטן : Forever Blue Of Bney OR.
לורי והגורים שלה נמצאים בחדר העבודה שלי , החדר בו אהבה בלוזט לשהות
משך היום ,מעל תלויה התמונה הגדולה של קוקט ובלוזט – משקיפות כאילו
מלמעלה על הדור החדש שלהן שמנציח אותן.

סולו בלו הקטנה כבר בת 3 וחצי שבועות ומתפתחת בקצב מעורר התפעלות.
אין ספק שהקטנה גאון!

לפחות כרגע ,בלו הקטנה מגשימה לי את כל הציפיות שהיו לי מההמלטה הזו
וזאת למרות שנולדה גורה אחת בלבד .הראש שלה מדהים , הצבעים כרגע נהדרים
וגם האופי הרגוע שלה מבטיח רק טובות . נכון שאי אפשר לשפוט על פי הנתונים של היום
איך ולמה היא תתפתח והכל עדיין פתוח , אבל כרגע אני עוקבת אחריה בהתעניינות והרבה
התפעלות.

את התמונות של סולו בלו אפשר לראות באלבום התמונות של בני אור , לסולו בלו יש שם אלבום
משלה . היא מתמסרת בקלות למצלמה והתוצאות מדברות בעד עצמן.

בתאריך ה – 27 לפברואר מלאה שנה למותה של אי"ל בלוזט אוף בני אור.
ביום הזה הרבעתי את אי"ל לורט דל מאר אוף בני אור , הבת של בלוזט.

שתי ההרבעות הבאות היו לאחר 5 ימים ,כך שבעצם תאריך ההמלטה המשוער של לורט
היה בלתי ברור לחלוטין.הרבעתי את לורט עם אי"ל ניק נאק אוף בני אור , בתקווה
לקבל שוב נקבה כמו פאו פאו שנמכרה בזמנו כדי שאוכל לקנות את פיקולינו , עד היום
אני מצטערת כל כך על הצעד הזה.

לא הייתי צריכה בדיקת אולטרה סאונד כדי לדעת שלורי בהריון,אבל עשיתי בכל זאת
כדי לודא שהכל בסדר ולהעריך מספר גורים.הבדיקה הראתה שיש הריון וכנראה
3 גורים.שבועות ההריון של לורי היו תקינים , היא אכלה יפה משך כל התקופה והרגישה
טוב . כאשר תאריך ההמלטה המשוער על פי תאריך ההרבעה הראשון,עבר ולורי לא הראתה
שום סימנים , הבנתי שההריון נקלט כנראה בתאריכי ההרבעות המאוחרים יותר , אבל מכיוון
שאין שום חוקים בהריון והמלטות , לורי התחילה בהמלטה ביום ה – 59 מההרבעה השניה
כלומר..המלטה מוקדמת.

הגור הראשון יצא מהר ושמחתי לגלות שזו נקבה . למרות שהיא נראתה פגית , היא היתה חיונית
מאד והחלה לינוק מיד.הגור השני הגיע בערך שעה לאחר אחותו , הפעם זכר,שגילה קשיים בנשימה
ולקח לי זמן לייצב אותו , אך לא לגמרי. הגור השלישי הגיע כעבור כשעתיים ומה שנראה עד כה
כהמלטה רגילה ולא חריגה , הפך להיות קשה ומתיש . הגור הגיע הפוך , כלומר רגליים תחילה.
נראה היה גם שהגור גדול משני הגורים האחרים ולאחר מאמצים , נתקע כשראשו בפנים ושאר
הגוף בחוץ . לאחר כמה דקות שנראו כמו נצח ,הצלחתי להוציא את הגור ,אבל הוא היה מת.
נראה לי שהגור מת עוד קודם והוא זה שגרם להמלטה המוקדמת של לורי.
היום הגורים של לורי בני שבוע . הנקבה מתפתחת יפה ומעלה במשקל . הזכר מתחיל רק
עכשיו להתאושש לאחר ימים של חרדה ודאגה לשלומו . לורי מרגישה טוב ואני שמחה
שהכל מאחורי .

סולו בלו (שם זמני) היתה בת שבועיים אתמול . את העיניים היא פקחה כבר לפני 3 ימים ולעת עתה
היא דומה לאבא שלה .

יש לה לסולו בלו את אותו פרצוף דובי כמו שיש לפיקולינו. היא ישנה על הגב בדיוק כמוהו והיא גם
שמנה כמוהו . ימים יגידו אם היא תגשים את הציפיות שלי ,אבל לעת עתה , כל מה שאני רוצה
שתמשיך להתפתח ושבריאותה תהיה טובה .
היום ,כאשר אני מביטה ביצור הקטנטן הזה ,שבכל יום אני רואה איך היא גדלה ומשתנה , איני
יכולה שלא להזכר בפחד הנורא שלי, בזמן שצ'יינה בלו עברה ניתוח קיסרי ואני המתנתי בחוץ.
התסריטים הכי גרועים רצו לי בראש והיתה הקלה כה גדולה לראות אותה מתעוררת אחרי הניתוח
ולדעת שהיא וגם הגורה שלה , שתיהן בסדר.